במסגרת מחקר רטרוספקטיבי ביקשו החוקרים להעריך את התוצאי הראייה של ניתוח קטרקט, וזאת בקרב חולים עם רטיניטיס פיגמנטוזה (Retinitis Pigmentosa – RP).
עוד בעניין דומה
מחקר זה כלל נתונים קדם, בתר ותוך ניתוחיים של חולים עם RP אשר עברו ניתוח קטרקט במספר מרכזים מומחים ברחבי אירופה. המחקר הנוכחי כלל סך של 295 עיניים (226 חולים). הגיל הממוצע בעת ניתוח העין הראשונה עמד על 56.1 ± 17.9 שנים.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר ניתוח, חדות הראייה המתוקנת הטובה ביותר (best-corrected visual acuity – BCVA) השתפרה באופן מובהק מ-1.03 ל-0.81 logMAR (20/214 עד 20/129 סנלן) בעין המטופלת הראשונה (-0.22 logMAR, רווח בר-סמך 95%: -0.31 - -0.13, P<0.001). ומ-0.8 ל-0.56 logMAR (10/126 ל-20/73 סנלן) בעין המטופלת השנייה (-9.24 logMAR, רווח בר-סמך 95%: -0.32 - -0.15, P< 0.001).
שיפורים ניכרים ב-BCVA (שינוי ב-BCVA לאחר ניתוח ≥ logMAR0.3) נצפו בקרב 87 מתוך 226 מטופלים (39%). סיכויים גבוהים יותר לשיפורים חזותיים ניכרים נצפו בחולים עם ליקוי ראייה בינוני או גרוע מכך. הסיבוכים השכיחים ביותר היו דיאליזה זונולרית (n=15, 5%) והחמרה של בצקת מקולרית ציסטואידית (n=14, 5%). אטימות קפסולה אחורית לאחר הניתוח נצפו ב-111 מתוך 295 עיניים (38%).
תוצאות המחקר הדגימו כי בקרב רוב החולים עם RP העוברים ניתוח קטרקט, חל שיפור מובהק ב-BCVA. BCVA במצב הבסיס מהווה מנבא לתוצאים חזותיים לאחר ניתוח.
הערכה טרום ניתוחית צריכה לכלול הערכה של אי ספיקה פוטנציאלית של זרימת הדם ובדיקה לנוכחות של בצקת מקולרית ציסטואידית, וזאת בשל היותם שכיחים באופן יחסי והפוטנציאל להגברת הסיכון לסיבוכים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות